<h1>העיטור אות ז' זיכוי</h1>
<h2>דף יד.</h2>
ודוקא דאמר ליה זכי או הילך אבל אמר ליה הולך חפץ זה לפלוני שנתתי לו במתנה ושמכרתי לו יכול לחזור בו דהולך לאו כזכי. וכתבי רבוותא והני מילי במתנה ומכר וגט וכדאסיקנא בפרק קמא דגיטין (י"ד.) בהולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו דכולי עלמא הולך לאו כזכי והתם מתנה הוא וממתנה ומגט רגילי אינשי למיהדר אבל בהלואה ופקדון שהוחזק כפרן שעליו לפרוע קימא לן דהולך כזכי כדגרסינן התם הולך מנה לפלוני שאני חייב לו חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר. ושמואל אמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר ואסיקנא דכולי עלמא הולך כזכי כלומר היכא דשליח קיבל עליו אחריות והכא במיגו קא מפלגי מר סבר אמרינן מגו ומר סבר לא אמרינן מיגו. ותניא כותיה דרב הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר. ובנוסחא דילן שמע מינה הוליך כזכי דילמא בהילך. ומסתברא מדקאמר דכולי עלמא הוליך כזכי והכא במיגו קא מפלגי שמע מינה כל היכא דליכא למימר מיגו כגון מתנה וגט אי נמי בהלואה ושליח קיבל עליו אחריות אפילו שמואל מודה דהולך כזכי ורב דאמר הולך כזכי בהלואה כל שכן במתנה. ועוד אי מתנה דינה כגט כי אייתי ליה תנאי דהוליך ממתנה לייתי ליה פלוגתא דרבי נתן ורבי בהדיא דפרק התקבל דליכא לדחויי. ועוד קשיא דרבי אדרבי דקימא לן דרבי יהודה הנשיא היינו רבי והכא גבי מתנה סבירא ליה הולך לאו כזכי וגבי גט הולך כזכי. ותו דגרסינן בפרק התקבל (ס"ג:) איתמר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה אמר רב הונא אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת למימרא דמספקא ליה לרב אי הולך כזכי או לא והא איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר התם ספק ממונא לקולא הכא ספק איסורא לחומרא. ואי סלקא דעתך דרב בהלואה ופקדון לחוד קאמר לישני ליה גבי הלואה פשיטא ליה וגבי גט ומתנה דהדרי נינהו מספקא ליה והלכך הא דקימא לן כרב דאמר הולך כזכי ואם בא לחזור אינו חוזר בין בהלואה בין בפקדון שהוחזק כפרן בין במתנה דומיא דהנך דאמרינן דידעינן דעתא דמקבל כגון דשוי שליח מעיקרא לגבי ממונא לקולא וגבי גט נמי דשויתיה שליח לחוד סבירא ליה לחומרא ונעשה שלוחו ושלוחה וחולצת וכן הלכתא. וצריכא עיונא גבי ממונא אמאי לא אמרינן יחלוקו דהא גבי שני שטרות היוצאים ביום אחד (כתובות צ"ד.) סבירא ליה לרב כחכמים דאמרי יחלוקו דמספקא להו. והא דאמר אביי (ל"ב:) נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכי איכא למימר אפילו לרב דאמר הולך כזכי קאמר ואמתניתין דהשולח גט קאי דכי היכי דשליח גט יכול לבטלו עד שלא הגיע גט ליד האשה דחוב הוא לה עד שתעשה האשה שליח לקבלה הכי נמי שליח מתנה אף על גב דמתנה זכות הוא לו יכול לבטל השליחות קודם שיגיע ליד המקבל שמא יאמר אי אפשי בה ויכול לחזור בו עד שיעשה המקבל שליח לקבלה. והיכא דלא ידעינן דעתא דמקבל מתנה קימא לן דהולך לאו כזכי דמי וכן מצאתי בבעל מתיבות הישן וכו' כדכתיבנא בשלישות גט. ובנסחא דרבינו אלפס (ריש האומר) גרסינן בהא כרב אם מת חולצת ולא מתיבמת מספקא לן אי הולך כזכי או לו ותו לא. ואשתכח בנסחא אחרינא דיליה דליתיה לדרב דקימא לן כרבי נתן דאמר הולך לאו כזכי דהא אמר אביי נקטינן שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכי. וליתה לההיא נוסחא דהילכתא כרב דאמר אם מת חולצת ולא מתיבמת וליכא מאן דפליג עליה בההיא סוגיא. וכלהו רבוותא הכי סבירא להו קימא לן דהולך כזכי ורב יוסף דפסק הלכה במתנה בהולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו כרבי שמעון הנשיא דאמר יחזרו למשלח דהולך לאו כזכי היא כגון דלא ידעינן דעתא דמקבל מתנה ובההיא הוא דפשיטא לן דהולך לאו כזכי אבל היכא דידעינן דעתא דמקבל מתנה דומיא דגט הולך כזכי בממונא לקולא וגבי גט לחומרא והיינו דלא אייתי ליה תנאי דגט מפלוגתא דרבי ורבי נתן ולא קשיא נמי דרבי אדרבי דכי פליגי הכא במתנה דלא גלי דעתיה דמקבל פליגי והיינו נמי דאמרינן שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט להולך לאו כזכי כדפרישית. וכתב רבינו אלפס (סופ"ק) דאי אמר זכי במנה זה לפלוני שניהן משועבדין לאותו שנשתלחו לו וכן עיקר. מת משלח ליורשי משלח יחזרו וכו' וכדפסק רבינו אלפסי. גרסינן בפרק קמא דגיטין (י"ג.) האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי וכו' לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו. ופירשתי בשלישות גט ושלישות ממון. ירושלמי בריש גמרא דפרק התקבל רבי זעירא בעא קומי רבי מונא אף לענין מתנה כן עושה אדם שליח לקבל דבר שאינו שלו אמר ליה תמן התורה זיכת אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ועוד מן הדא דאמר רבי יוסי רבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו.
<h2>דף מ:</h2>
כתב בכך וכך בשבת וכו' איך אנא פלני בר פלני צביתי ברעות נפשאי בדלא אניסא ואמשכית ליה לפלני בר פלני כך וכך זוזי בידיה ואמרית ליה זכי בהון לפלני דיהבית יתהון ליה מהשתא במתנה שרירא וקימא מתנת עלמא מתנת פרהסיא וקבלינון פלני ואצנעינון ליה ואודי לנא דקבלינהו להנהו זוזי וזכי בהון לפלני ואמר לנא הוו עלאי סהדי וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא דאנא פלני בר פלני חייב לפלני כך וכך זוזי דקבלית מידיה דפלני ואינון תחות ידי בפקדונא וכד אתי פלני איהו וכל דאתי מחמתיה יהיבנא להון בידיה בלא שום סרבנותא ומה דהוה קדמנא כתבנא וחתמנא ויהיבנא לפלני למהוי בידיה לזכו ולראיה.
<h2>דף סג:</h2>
ודוקא דאמר ליה זכי או הילך אבל אמר ליה הולך חפץ זה לפלוני שנתתי לו במתנה ושמכרתי לו יכול לחזור בו דהולך לאו כזכי. וכתבי רבוותא והני מילי במתנה ומכר וגט וכדאסיקנא בפרק קמא דגיטין (י"ד.) בהולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו דכולי עלמא הולך לאו כזכי והתם מתנה הוא וממתנה ומגט רגילי אינשי למיהדר אבל בהלואה ופקדון שהוחזק כפרן שעליו לפרוע קימא לן דהולך כזכי כדגרסינן התם הולך מנה לפלוני שאני חייב לו חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר. ושמואל אמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר ואסיקנא דכולי עלמא הולך כזכי כלומר היכא דשליח קיבל עליו אחריות והכא במיגו קא מפלגי מר סבר אמרינן מגו ומר סבר לא אמרינן מיגו. ותניא כותיה דרב הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר. ובנוסחא דילן שמע מינה הוליך כזכי דילמא בהילך. ומסתברא מדקאמר דכולי עלמא הוליך כזכי והכא במיגו קא מפלגי שמע מינה כל היכא דליכא למימר מיגו כגון מתנה וגט אי נמי בהלואה ושליח קיבל עליו אחריות אפילו שמואל מודה דהולך כזכי ורב דאמר הולך כזכי בהלואה כל שכן במתנה. ועוד אי מתנה דינה כגט כי אייתי ליה תנאי דהוליך ממתנה לייתי ליה פלוגתא דרבי נתן ורבי בהדיא דפרק התקבל דליכא לדחויי. ועוד קשיא דרבי אדרבי דקימא לן דרבי יהודה הנשיא היינו רבי והכא גבי מתנה סבירא ליה הולך לאו כזכי וגבי גט הולך כזכי. ותו דגרסינן בפרק התקבל (ס"ג:) איתמר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה אמר רב הונא אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת למימרא דמספקא ליה לרב אי הולך כזכי או לא והא איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר התם ספק ממונא לקולא הכא ספק איסורא לחומרא. ואי סלקא דעתך דרב בהלואה ופקדון לחוד קאמר לישני ליה גבי הלואה פשיטא ליה וגבי גט ומתנה דהדרי נינהו מספקא ליה והלכך הא דקימא לן כרב דאמר הולך כזכי ואם בא לחזור אינו חוזר בין בהלואה בין בפקדון שהוחזק כפרן בין במתנה דומיא דהנך דאמרינן דידעינן דעתא דמקבל כגון דשוי שליח מעיקרא לגבי ממונא לקולא וגבי גט נמי דשויתיה שליח לחוד סבירא ליה לחומרא ונעשה שלוחו ושלוחה וחולצת וכן הלכתא. וצריכא עיונא גבי ממונא אמאי לא אמרינן יחלוקו דהא גבי שני שטרות היוצאים ביום אחד (כתובות צ"ד.) סבירא ליה לרב כחכמים דאמרי יחלוקו דמספקא להו. והא דאמר אביי (ל"ב:) נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכי איכא למימר אפילו לרב דאמר הולך כזכי קאמר ואמתניתין דהשולח גט קאי דכי היכי דשליח גט יכול לבטלו עד שלא הגיע גט ליד האשה דחוב הוא לה עד שתעשה האשה שליח לקבלה הכי נמי שליח מתנה אף על גב דמתנה זכות הוא לו יכול לבטל השליחות קודם שיגיע ליד המקבל שמא יאמר אי אפשי בה ויכול לחזור בו עד שיעשה המקבל שליח לקבלה. והיכא דלא ידעינן דעתא דמקבל מתנה קימא לן דהולך לאו כזכי דמי וכן מצאתי בבעל מתיבות הישן וכו' כדכתיבנא בשלישות גט. ובנסחא דרבינו אלפס (ריש האומר) גרסינן בהא כרב אם מת חולצת ולא מתיבמת מספקא לן אי הולך כזכי או לו ותו לא. ואשתכח בנסחא אחרינא דיליה דליתיה לדרב דקימא לן כרבי נתן דאמר הולך לאו כזכי דהא אמר אביי נקטינן שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכי. וליתה לההיא נוסחא דהילכתא כרב דאמר אם מת חולצת ולא מתיבמת וליכא מאן דפליג עליה בההיא סוגיא. וכלהו רבוותא הכי סבירא להו קימא לן דהולך כזכי ורב יוסף דפסק הלכה במתנה בהולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו כרבי שמעון הנשיא דאמר יחזרו למשלח דהולך לאו כזכי היא כגון דלא ידעינן דעתא דמקבל מתנה ובההיא הוא דפשיטא לן דהולך לאו כזכי אבל היכא דידעינן דעתא דמקבל מתנה דומיא דגט הולך כזכי בממונא לקולא וגבי גט לחומרא והיינו דלא אייתי ליה תנאי דגט מפלוגתא דרבי ורבי נתן ולא קשיא נמי דרבי אדרבי דכי פליגי הכא במתנה דלא גלי דעתיה דמקבל פליגי והיינו נמי דאמרינן שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט להולך לאו כזכי כדפרישית. וכתב רבינו אלפס (סופ"ק) דאי אמר זכי במנה זה לפלוני שניהן משועבדין לאותו שנשתלחו לו וכן עיקר. מת משלח ליורשי משלח יחזרו וכו' וכדפסק רבינו אלפסי. גרסינן בפרק קמא דגיטין (י"ג.) האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי וכו' לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו. ופירשתי בשלישות גט ושלישות ממון. ירושלמי בריש גמרא דפרק התקבל רבי זעירא בעא קומי רבי מונא אף לענין מתנה כן עושה אדם שליח לקבל דבר שאינו שלו אמר ליה תמן התורה זיכת אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ועוד מן הדא דאמר רבי יוסי רבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו.
<h2>דף סד:</h2>
וזכוי דקאמר דוקא שיהא הזוכה בן דעת והמקבל ילוד כדגרסינן בפרק התקבל אמר רב יהודה אמר רב אסי אגוז ונוטלו צרור וזורקו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים חפץ ומניחו ולאחר שעה נוטלו זוכה בין לעצמו בין לאחרים. ושמואל אמר אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים עד שיביא שתי שערות וכן הלכתא. ודוקא גבי ממונא אבל גבי עירוב דרבנן לא בעינן שתי שערות אלא בחפץ ומניחו ולאחר שעה נוטלו סגיא כדמוכח בפרק התקבל והא דגרסינן (ב"ב קנ"ז.) זכין לקטן ואין זכין לגדול רבי יהושע אומר לגדול אמרו קל וחומר לקטן בקטן שאין מכיר בין צרור לאגוז דאי מכיר זוכה לעצמו הוא. ירושלמי (גיטין פ"ה ה"ט) תמן אמרי בשם רב נחמן בר יעקב נותנין לו אגוז ומשליכו צרור ונוטלו המוציא מידו כמוצא באשפה אגוז ונוטלו צרור וזורקו גזלו גזל מפני דרכי שלום אגוז וצרור ונוטלן ומצניען ומניחן ומביאן אחר זמן גזילו גזל גמור וזוכה לעצמו אבל לא לאחרים רב הונא אמר כשם שזוכה לעצמו כך זוכה לאחרים. הכל מודים שאין מתנתו מתנה שנאמר כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים איש נותן ולא קטן רבי יהודה בן פזי בשם רבי יוחנן אמר לעולם אין גזלו גזל מחוור עד שיביא שתי שערות.
